מפתח הלב
- Maayan Keynan
- Feb 8, 2019
- 7 min read
תיאורטית, הדרך הטובה ביותר לתחושת ערך ומשמעות היא "ללכת עם הלב שלך". מעשית, כל זמן שאתה לא חי בוואקום, אתה לא היחיד שהולך בדרך הזו, מה שלעתים מוביל למקומות רחוקים שקצת קשה לראות איך הם קשורים לשאיפות שלך.
ובכל-זאת, נראה שיש מי שמצליח לסלול את הדרך, ולא רק ללכת בה.
אבל האם סלילת-דרך היא תכונה? והאם הגשמה עצמית היא יכולת שניתן לפתח? ומה בדבר עשייה משמעותית – האם בכוחה לשקף את הצדדים באישיות שלא מזדמן לבטא? או שאולי בכלל עשייה משמעותית לא צריכה להיחשב כצורך בסיסי לביטוי-עצמי?
בעולם שבו אני רוצה לחיות, מימוש-עצמי הוא חלק מהאחריות האישית של אדם. אבל לא רק. מימוש עצמי הוא גם באחריות הסביבה. ובתור תומכת נלהבת של מדיניות מסוג "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם", החלטתי לבדוק באופן עצמאי כמה מימוש-עצמי הוא בידי האדם, וכמה ממנו בידי הסביבה שלו.
המטרה העיקרית של הבדיקה היא להוכיח שהיכולת לחולל שינוי תלויה לא מעט בהכרה של הסביבה ביכולת הזו. למה? כי אני רוצה לשנות. ואני צריכה סביבה תומכת בשביל זה. אני רוצה להראות שתעסוקה היא תוצאה של שאיפה לעשייה משמעותית, ושאיתות לקיום השאיפה הזו פותח דלתות שמובילות לפרנסה.
אז החלטתי לערוך ראיונות עם אנשים שהגשימו חזון אישי ולברר איתם איך הם תופשים את חלקם בהצלחה שלהם, ואיך את חלקה של הסביבה. למעשה, זה התחיל מסיפור ששמעתי מחבר שעובד בחברה מצליחה לציוד רפואי – על המנכ"ל והמייסד של החברה – וחשבתי לעצמי שהוא מעורר השראה.
כך הגעתי לאבנר ספקטור, מייסד ומנכ"ל מדיספק – יצרנית מיכשור רפואי מבוסס גלי-הלם – שמהסיפור שלו משתמע משהו אחד בברור: הכל אישי בעסקים.
לא רק אבנים מתגלגלות
ספקטור הוא מהנדס מכונות שהקים את מדיספק לפני 27 שנים, כשבתחילה היא ייצרה מיכשור לריסוק אבנים בכליות ומאז התפתחה לכיוונים של טיפול מבוסס גלי-הלם בפצעים, בבעיות לב, ובבעיות אורולוגיות, וכיום היא מובילה בעולם בכל התחומים החדשניים והמקובלים של טיפול חוץ-גופי בתחומים הללו.
לדברי ספקטור, החברה מטפלת גם בנושא של בעיות זקפה, ויש להם מחשבות לעוד אינדיקציות נוספות שיש בהן עניין. הוא מוסיף כי "יש לנו די הרבה פטנטים על-שמינו, בעיקר על שמי. אפשר להגיד שאנחנו היינו מהחברות המובילות בעולם לשימוש בגלי-הלם באורתופדיה. לא המצאנו את זה. הנושא של טיפול בגלי-הלם לזיקפה זו המצאה שלנו, והנושא שאנחנו עובדים עליו כעת – לטיפול בגלי-הלם לשיפור תיפקוד כלייתי – זה גם המצאה שלנו, שאנחנו מקדמים, והכל בגלי הלם."
אז אמנם זה לא מפתיע שגלי הלם מובילים לטיפול בבעיות לב, כליות ומסתבר שגם זוגיות. אבל אותי מעניין לבדוק איך האישיות של ספקטור מובילה דווקא לכך. ולא שיש לי מחשבות שמישהו חולם על ריסוק אבנים בכליות כביטוי למימוש-עצמי, אבל אין ספק שניתן יהיה להצביע על הרקע האישי של המייסד של מדיספק במטרות שלה ובהשגתן, כפי שמשתקף מהסיפור האישי של ספקטור על הקמת החברה.
"תמיד יש איזה 'תלוי איך מסתכלים על זה'. יש את הצד ההומוריסטי שבכל הומור יש משהו באמת. אני הייתי טנקיסט במלחמת יום כיפור, והתעסקנו שם בפיצוצים, ואחרי זה עברתי לספקטרוניקס, שהוריי הקימו ואחי ניהל שנים. שם טיפלו בפיצוצים בטנקים, ואז נמאס לי ועברתי לעבוד בתמנע מכרות-נחושת ועסקתי בפיצוצים וריסוק של אבנים גדולות. ואחרי זה נמאס לי מאבנים גדולות, אז עברתי לאבנים קטנות בכלייה. אז מבחינת סיפור-דרך, זה בהחלט נכון, הקווים דומים."
אבל יחד עם החיבור האישי דווקא לפיצוצים, שיכול להסביר את התחומים בהם מדיספק עוסקת, נמצא ביטוי ניכר עוד יותר של אישיותו של ספקטור בייסודה וצמיחתה של מדיספק, והוא מעיד על השאיפה ליצור, לחדש ולשפר. עם פיצוצים או בלעדיהם.
"תראי, השאיפה שלי מילדות היא תמיד לעשות מוצרים. זאת אומרת לבוא ולראות שיש מקום שהנה, את עוברת ואת רואה דברים שאת תיכננת, שאת הבאת אותם. ומצחיק, אבל בספקטרוניקס בזמנו, כשהייתי אפילו בתיכון, אני חושב, פיתחתי רשת כזאת שהיו מחברים על הספרינקלרים, למנגנון שפותח את הספרינקלרים, כדי שהחלקים לא יעופו. אז אפילו לא סטודנט, זה תלמיד בתיכון, שלא היה בתיכון כמעט. אבל בניתי כזאת מין רשת והלחמתי ואילתרתי, וזה קיים עד היום פחות או יותר באותה מתכונת.
"אז בהחלט, דברים כאלה שאת עושה זה דרייב מאוד חזק, כי את רואה משהו שהוא לא בסדר – ללכת ולעשות את זה. בצבא כשהטנק שלי היה בסדנא שידרגתי אותו, וכל מיני דברים שעל חלקם כמעט ישבתי בכלא לקראת השחרור. ובדיעבד, אחרי זה במילואים, ראיתי איך כל הדברים האלה הוכנסו לטנקים לשרות מבצעי.
"אבל לראות את הדברים ולעשות אותם יותר טוב. זה דרייב שכל הזמן קיים."
לפעמים מכשיר לשיפור החיים הוא רק מכשיר לשיפור החיים
ספקטור אמנם הסכים להתראיין לטובת מאמר-דעה שעוסק באחריות אישית, חברתית וסביבתית, ובכך הוא הוכיח את הטיעון שלי שהכרה של הסביבה בצורך של היחיד להתפתח ולממש את היכולות שלו פותחת דלתות ומייצרת תעסוקה. בנוסף, הוא מייחס חשיבות רבה להון האנושי, ולא רק במדיספק, אלא גם מחוצה לה, ואחראי לתרומות ולתמיכה בחברה ובקהילה.
אבל הוא אינו מסכים איתי שהגישה שלו נגזרת מאחריות חברתית או סביבתית. למעשה, הוא נמנע מלייחס משמעות ל"מילים הגדולות האלו", ומעדיף לשמור על שפה פשוטה גם בהצגת החזון של מדיספק, שהוא "לעשות מוצרים רפואיים, באיכות גבוהה, במחירים סבירים ונגישים, ולהשתדל להיות חדשניים וליזום תחומים נוספים באותם תחומים שאנחנו עובדים בהם.
"כשלוקחים את כל אלה שממתגים דברים ו'תעשו חזון', 'תעשו זה', וכל המילים היפות האלה קיימות. אבל החיים הרבה יותר פשוטים, והרבה יותר מינוריים, ואני חושב שבן-אדם צריך לעשות מה שהוא מרגיש נוח ומה שהוא שלם איתו. אני יוצא מתוך הנחה שרוב האנשים שמתעסקים בתעשייה ובדברים יצירתיים, זה כנראה משהו חיובי, מאשר במקומות אחרים שיכולים להיות נגטיביים. חלק גדול מהפוליטיקה זה נגטיבי ולא פוזיטיבי, אבל תעשייה זה ליצור ולעשות, וכדי שמשהו שאת יוצרת ועושה, יקרה ויעשה – אם אין בו איזשהו ערך מוסף או משהו חיובי – כנראה שזה לא יצליח. אחרי זה יש עוד הרבה פרמטרים אחרים של מכשולים בדרך. אבל המילים הן קצת גדולות מדי, אני חושב."
כשאני מנסה לברר מהי הגישה של ספקטור כלפי איכות הסביבה, ומהן הפרקטיקות ה"ירוקות" של מדיספק, אני מקבלת חיזוק לחזון שתואר.
"תראי, הפרקטיקה היא נורא פשוטה. אני רוצה לעשות את זה יותר טוב, יותר נכון, יותר בזול, יותר נגיש. עכשיו, כדי לעשות את הדברים האלה, אין אגו של לפתח את הגלגל מחדש. זה לחפש מה התוספת הקטנה שאנחנו יכולים להוסיף לדברים קיימים, כדי שיעשו את זה לתוספת יותר גדולה. וזאת ההסתכלות. וזאת זווית הראייה. איכות הסביבה...? מה לעשות? מה שאנחנו עושים לא תורם דבר לאיכות הסביבה. הוא כן תורם לאיכות חיים של אנשים. וליכולת החיים.
"יש מפעלים שבהם לאיכות הסביבה יש משמעות. אנחנו פסיק זניח בנושא הזה. כאן יש יותר משמעות לפן האנושי – למי שאנחנו מוכרים את הציוד ולאנשים שיהנו מהציוד. זה הפן האמיתי. אנחנו לא תעשיית מזון גדולה, כימיה גדולה, דברים כאלה – שהיא משפיעה בעצם על איכות הסביבה. אנחנו יותר משפיעים על פסיקים קטנים שאיכות הסביבה היא לא הפרמטר שמהותי בהם."
ערך נוסף
בשלב הזה של הראיון כבר הבנתי היטב שספקטור אינו מתלהב מלשייך כל דבר לאחריות חברתית כמו שאני נוטה לעשות. אבל קשה לראות את התרומה שלו – למי ולמה שהוא יכול – כמשהו אחר.
"רעיונית אני נגד לתמוך פר-סיי בשכבות חלשות, כי אני טוען שזה גורם לממשלה לא לעשות את עבודתה. אבל כן בדברים שאני חושב שאף-אחד לא יכול לעשות. כמו שלדוגמא, אני דיסלקטי כבד, והצעתי למנהל כאן שכל פעם שיש לו קבוצה של דיסלקטים, להביא אותם הנה לסיבוב – לראות איך בן-אדם שהוא דיסלקט יכול לנהל חברת הייטק."
מתן ייעוץ חינם לסטארטאפים, נציג איגוד תעשיות האלקטרוניה בשינוי בחוק האמ"ר, העסקת נוער בסיכון, הדרכה ועידוד תעסוקה מגוונת – הם רק חלק מהפעילויות שספקטור ומדיספק מעורבים בהן, שעם או בלי הגדרות, מבוססות על נתינה ועשיית טוב. מדיספק גם מציעה טיפולי-יתום, ומספקת טיפולים ותנאים לטיפולים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים "שחוץ מלהפסיד כסף וזמן, לא יוצא מזה כלום, וגם פרסומת בדרך כלל אין בזה. את זה אנחנו עושים בשביל ההרגשה הטובה. להרגיש שעושים דברים טובים. כסף מזה לא יכול להיות. ההיפך. ואפשר לתת למישהו משהו שעושה לו טוב, שבדרך אחרת זה בלתי ניתן."
מדיספק מעסיקה כארבעים עובדים באתר הייצור ביהוד, שבהתחשב בעובדה שהמנכ"ל שלה תרם לכותבת שורות אלו באופן אישי ללא שום הכרות מקדימה, אפשר להבין מהי הגישה להון האנושי ולאיזה יחס זוכים העובדים האלו.
"אנחנו רואים בזה משהו מאוד מהותי. עובד הוא קודם כל בן-אדם, והוא נמצא כאן חלק גדול מזמנו. כך שאם הוא לא ירגיש טוב, אז כנראה הוא יתן הרגשה לא נוחה מסביב, ואז כנראה אני לא ארגיש טוב, ואני שואל 'אז בכלל בשביל מה לבוא לעבודה?' אז זה מרכיב מאוד חזק.
"אם אני רואה מישהו עם פוטנציאל אני משתדל לקדם אותו. ואנחנו גם שמחים לראות את אלה עם פוטנציאל, שעוזבים את החברה וממשיכים למקום בו יכולים לקבל יותר ממה שהם מסוגלים או החברה מסוגלת לתת. זה מסוג הדברים של 'אוף גוזל' – מצד אחד לא רוצים לראות אותו (את העובד) עוזב כי הוא טוב, מצד שני זה לא הוגן כלפיו.
"אנחנו מאוד מתייחסים לזה ומאוד גמישים לאנשים שעוברים תקופות קשות בחיים, זה חלק מהחיים. ועובדתית כחברה, הייטק או לא הייטק, קצב תחלופת האנשים לאורך השנים כאן הוא אפסי. אחוז האנשים שהם מעל עשר שנים בחברה הוא מאוד גבוה, אז זה אינדיקציה מסויימת (לגישה)."
בינה אנושית
אוקיי. אז עכשיו כשאני משוכנעת עוד יותר מקודם שעשייה משמעותית – כזו שהתוצרים שלה ישפיעו לטובה על חייהם של אנשים – היא המניע להתפתחות ולהתקדמות, אני רוצה לברר כמה משקל ספקטור מייחס לנושא האמון, ואם הוא חושב כמוני שאמון בעצמך ובסביבה שלך הוא מה שצריך לפתח, בעצם.
כאדם שמתנסה במציאת פתרונות לבעיות כדרך כחיים, ספקטור אומר בשלווה ש"הכישלון במשהו לא צריך להפריע. צריך רק לדאוג שיהיו לך יותר הצלחות מכשלונות". וזוהי אינה העצה היחידה שלו כמנטור. אבל עוד לפני העצות, יש להבין לדבריו כי "מי שלא רואה 'אה, אפשר לעשות את זה יותר טוב', לא יכול להיות יזם. דרושה יכולת לראות מה אפשר לעשות אחרת. ודרייב". ואם חסר לכם דרייב להקמת הסטארטאפ שלכם, ההמלצה שלו היא לדאוג "קודם כל שיפטרו אתכם".
אבל לא רק אילוצים אחראים לדרייב. גם הבטחון בסביבה שתאפשר לך לנוע, ליצור, להתנסות ולהיכשל, תורם להגברת הרצון והיכולות שלך לתת את המקסימום. וכשיש ביטחון כזה קל לראות את האילוצים כשלבים בהתפתחות.
"כל הזמן היה לי בטחון. אבל אם לא היו מאמינים בי בהזמנות הראשונות זה לא היה קורה", הוא אומר כשאני שואלת אם הוא חושב שהיו גורמים שהיו צריכים לתת אמון ביכולות שלו – עוד בטרם הראה תוצאות בפועל – על-מנת להתגייס ולתמוך בהקמה של מדיספק. "המערכת מבוססת על אמון. לכולם ברור שיש מרכיב אנושי. ואני לא מאמין שאת יכולה לא-לסמוך על מישהו בלי שהוא יאבד את הביטחון."
כמו כל היבט אחר, גם לתפישת האמון של ספקטור ביטויים עם אופי מובהק של אחריות חברתית, וגם הם משפיעים על ההתייחסות לעובדים ולסביבה. "העצמה אישית, לתת ביטחון ואמונה, ולעזור לאנשים שיש להם פוטנציאל ולא היו בסביבה שנתנה להם לצמוח", הם פעולות שאני כוללת במסגרת האחריות למימוש העצמי של אחרים.
אבל גם אם אנחנו לא מסכימים על השימוש במילים גדולות, אנחנו מסכימים שהגשמה עצמית היא חלק מהאחריות של אדם כלפי עצמו וכלפי הסביבה שלו, רק שספקטור מתאר את זה כמודל עסקי מאוד פשוט: "ככל שאני נהנה יותר ומשחק יותר, גם משלמים לי יותר."
ולשאלה מה חשוב לו לראות אצל מרואיינים, הוא עונה שחלק גדול ממה שמעניין אותו זה "שיאהבו את מה שהם עושים."